13:00: אינדיאנה פייסרס 107 – אטלנטה האוקס 90 (0-1)

בינתיים כל הקבוצות הביתיות מנצחות. אינדיאנה ניצחה בגלל דבר אחד ודבר אחד בלבד: יתרון 32-48 בזכוכיות. יתרון בזכוכיות הוא אינדיקציה פחות או יותר להפרש הנצחון, וכאן היה 17 נגד 16. היתה זו פעם ראשונה מאז 2006 שהפייסרס מנצחת משחק פתיחה של פלייאוף. שחקנה הטוב ביותר היה פול ג'ורג' עם טריפל-דאבל ראשון  בפלייאוף של 23 חיצים, 11 קרשים, ו-13 חלוקות. את ה-23 הוא קלע למרות יום של חושך מהפארקט – 3 מ-13 – אבל יום של אור מהקו, 17 מ-18. ג'ורג' היל המצויין הוסיף 18.  לאטלנטה קלע ג'ף טיג 21 וג'אש סמית' 15.

15:30:  סן אנטוניו ספארס 91- ל.א לייקרס 79 (0-1)

אם הסן אנטוניו ספארס חפצו למחוץ, לכופף, ולגרום ללייקרס לפחד להופיע יותר העונה בעיר האלאמו, הם ניכשלו בגדול. קובי אפילו כתב בטוויטר שלו משך כל המשחק שהמשחק הזה נותן לו הרגשה של "STEAL ONE". הספארס היו מוכנים לתת את המשחק הזה באחוזי קליעה נוראים ממש (37%)  אבל הלייקרס אינם טובים מספיק – וזו האמת – לקחת. הלייקרס חטאו בעוד חטא: לפני שבוע כשהם ניצחו את הלייקרס הם עשו זאת ע"י השתלת שני הגבוהים דוויין האוארד ןפאו גאסול תחת הסל, והם בקושי זזו משם. היום שניהם התרוצצו בכל האזור מראש הקשת ועד לקו הפאול, ואז מקו הפאול אל לתח הסל, אבל בשום פנים לא הקימו שם אוהל.

סן אנטוניו בימיה הטובים לפני 4-5 שנים היתה מנצחת משחק זה על 30-40 הפרש. אבל קרו לה שני דברים: טים דאנקן איננו אותו טים שהיה (הוא קלע 17 עם 10 ריב', אבל איבד כדורים, לא שמר טוב, קלע באחוזים נמוכים), וטוני פרקר איבד את כל ה-"זץ" זהיה לו בכניסה לסל. הוא קלע 18 ב-8 מ-21, אך כניסותיו מהוססות, במהלך שלישי, ובחוסר הדינמיות של העבר. אם לפני 5 שנים כניסתו היתה סל ופאול, סל, או פאול, היום חצי מהן הן כניסה, ואז זריקת כדור החוצה. מאנו ג'ינובלי היה שוב ה-X-FACTOR . כשהוא ניכנס הוא מיד קלע שתי שלשות, ושינה לחלוטין את כל צורת המשחק של הספארס. הוא שיחק בס"ה 18 דקות ובהן קלע  18 ב-6 מ-13 כולל 3 מ-5 מה-3.  קאווי ליאונרד היה לא רע כשהוא קולע 8 עם 11 ריב', אך פעמיים נתן למטה וורלד-פיס לעבור אותו בקלות יתרה.

ללייקרס האוארד קלע 20 עם 15 ריב', פאו גאסול קלע 16 עם 16 ריב', וסטיב נאש קלע 16  אבל רק ב-6 מ-15. כמה אסיסטים היו לנאש משך 30 דקות משחק כשיש לו שני ענקים בגובה 2.15 תחת הסל? שלושה אסיסטים. לא בשביל זה הוא הובא. לא ראיתי יותר משני פיק-אנד-רולים מוצלחים כל המשחק. כל משחק הלייקרס הוא ארעי, מקרי, וללא כל שיטה מובנת לי. סטיב בלייק בינתיים הרבה יותר טוב ומסוכן.

כל הסיפורים על 'המשחק הקבוצתי הנאור' של הספארס שכה הרבה גולשים מוצאים לנכון לספר לי עליו ואפילו לבארו לי הם בדיוק מה שהם: "סיפורים". הכדור אולי עובד מסירה אחת או שתיים יותר מאשר אצל קבוצה כמו הניקס, אך מי שמחפש "תרגילים" נאורים הוא לא ימצא אותם אצל הספארס; אולי אצל איזה קבוצה אירופאית ביורוליג ששם מאמנה מסתיים ב-"נוביץ'". כאן זה לא עובד, ותכניסו זאת לראשיכם אחת ולתמיד.

תרגילים או לא תרגילים (לכל קבוצה ישנם כמה 'תרגילים') , הנקודה התחתונה היא  שיש "W" לפלח, וללייקרס יהיה הישג להוציא נצחון אחד בסידרה הזאת.

19:00:  מיאמי היט 110 – מילווקי באקס 87 (0-1)

עד עתה כל הקבוצות הביתיות ניצחו, ועד עתה מיאמי היט היא הטובה מכולן. נצחון טוב במשחק בו ההיט היתה דומיננטית מלבד כמה דקות ברבע השני כשהבאקס חזרה מדפיציט של 13 להפרש 2. אבל מיד אחרי ההפסקה עלתה היט שהחליטה לשים קץ לאשליות. ספור המשחק פשוט: 57% קליעה להיט נגד 42% לבאקס; 46 ריב' לעומת 32;  43 נק' מהספסל לעומת 21.

להיט לברון ג'יימס פתח מצויין עם 27 נק' ב-9 מ-11, 10 קרשעם, ו-8 אס'. דוויין ווייד קלע 16 וכריס בוש 15. ריי אלן מהספסל קלע 20, וכריס אנדרסן ב-16 דקות קלע 10 ב-4 מ-4 עם 7 ריב'. דבר אחד ברור: מתי שאריק ספואלטרה צריך סנטר אמיתי, יש לו אחד. למילווקי קלעו ברנדון ג'נינגס 26 ב-8 מ-20 ומונטה אליס 22 ב-10 מ-19. מלבדם היו מספר שחקנים שקלעו 5, 6, או 7. אני ממהר למסיבת העתונאים, ואאריך במאמר מחר (היום)

21:30: אוקלהומה סיטי  120 – יוסטון רוקטס 91 (0-1)

"אנחנו לא מסתכלים עליו הערב כחבר", אמר קווין דוראנט. ואז הוא וחבריו דרסו את יוסטון רוקטס בקריעה קולוסאלית כשהם מצמצמים אותם ל-34% קליעה. דוראנט קלע 24. ג'יימס הארדן 20.

כל 8 קבוצות הבית ניצחו את המשחק הראשון!